רכב עומרי טרייד אין בע"מ נ' אבו ג'אד ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר על סך 23,900 ₪. דיון בבקשה התקיים בפניי היום, ובמסגרתו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה, ללא חקירת המצהיר.

2.בכתב התביעה נטען, כי ביום 1.8.10 ביצעו המבקשים עם המשיבה עסקה להחלפת כלי רכב. בהתאם להסכם בין הצדדים היה על המבקשים להוסיף סכום של 23,000 ₪ תמורת הרכב שנרכש. להבטחת סכום זה חתם המבקש מס' 1 על שטר חוב. כן חתמו הצדדים על הסכם, אשר צורף אף הוא לכתב התביעה. על פי הנטען, המשיבה קיימה את התחייבותה והעבירה את הבעלות על הרכב על שם המבקשים, אולם אלו לא שילמו את הפרש המחיר כמוסכם.

3.המבקשים טענו בבקשתם, ראשית, כי המבקשת מס' 2 כלל אינה חתומה על ההסכם או על מסמך כלשהוא בקשר לעסקה נשוא התביעה, וכי זו בוצעה על ידי בעלה, המבקש מס' 1.

לטענת המבקשים, לעסקה נשוא התביעה קדמה עסקה אחרת, אשר במסגרתה רכשו מהמשיבה רכב שמספרו 3858262. לאחר שהתגלו ברכב תקלות רבות, והמבקשים נאלצו לבצע תיקונים בסכום של 12,000 ₪, הגיעו להסכמה עם המשיבה להחלפת הרכב הנ"ל ברכב מאותו סוג, אך חדש יותר, כאשר לטענתם הוסכם, כי מתוך ההפרש במחיר בין שני הרכבים ינוכה סך של 12,000 ₪ אותו הוציאו המבקשים על תיקון הרכב הראשון שנרכש מהמשיבה. עם זאת, לאחר מכן סירבה המשיבה להפחית את סכום התיקונים, אף לטענת המבקשים. לטענת המבקשים גם ברכב החדש אשר רכשו (מ.ר. 9448864) נתגלו תקלות, אשר לשם תיקונן הוציאו סכום נוסף של 7,000 ₪.

4.כאמור, המבקש מס' 1 לא נחקר על תצהירו. לטענת המשיבה, טענות המבקשים לעניין ליקויים שהתגלו בכלי הרכב הועלו באופן סתמי, ללא פירוט וללא מסמכים תומכים, לא חוות דעת ואף לא קבלות המעידות על ביצוע התיקונים כנטען. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש מס' 1 חתם על שטר החוב על סך 23,000 ₪ ביום 19.9.10, כאשר בוצעה עסקת ההחלפה, מבלי לקזז את הסכום של 12,000 ₪, אשר הוא טוען עבור תיקונים לרכב הראשון. לטענת המשיבה, מדובר בטענות קיזוז אשר הועלו באופן סתמי, כאשר טענות מאלה יש לפרט כפי שנדרש לעשות תובע בכתב תביעתו.

לטענת המבקשים, מאחר ולא נחקר המצהיר על תצהירו, יש לקבל את טענותיו, לפיהן היתה הסכמה בע"פ בדבר הפחתת עלות התיקונים. על כן, לטענתו, יש ליתן לו רשות להתגונן על מנת שיוכל להוכיח טענותיו העובדתיות.

5.כידוע, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)).

יחד עם זאת, על מי שמבקש רשות להתגונן להיכבד ולפרט את פרטי הגנתו, ואין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' הבנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 172, 175). העדר פירוט עשוי להצדיק סירוב מצד ביהמ"ש ליתן לנתבע רשות להתגונן.

6. במקרה דנן, יש להפריד בין המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") לבין המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת").

המבקשת אינה חתומה על ההסכם שצורף לכתב התביעה, ואינה חתומה על שטר החוב. המשיבה אינה טוענת לקיומה של חתימה כזו, ונראה כי התביעה נגדה מבוססת על עילה של עשיית עושר ולא במשפט (ראה סעיף 10 לכתב התביעה), מאחר והרכב שנרכש נרשם על שם המבקשת. אם אין המבקשת חתומה על ההסכם המהווה בסיס לתביעה, או על שטר החוב שצורף, הרי שאין התביעה נגדה כשירה לבירור בסדר דין מקוצר (ותביעות המבוססות על עשיית עושר ולא במשפט אינן מתאימות לסדר דין זה), ועל כן ברי כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.

7. אשר למבקש, הרי שבדין טענה המשיבה, כי טענותיו אינן מפורטות, כי הועלו באופן סתמי, וכי הן טענות דחוקות.

המבקש לא נתן בתצהירו הסבר כיצד ומדוע חתם על שטר חוב על סך 23,000 ₪ (שהיווה את מלוא ההפרש בין מחירי הרכבים המוחלפים, ואף למעלה מכך, לטענתו), מבלי שינוכה מסכום זה סכום התיקונים שביצע, אם אמנם היתה הסכמה לניכוי סך 12,000 ₪, או התחייבות מצד המשיבה לשאת בעלות התיקונים. בתצהירו טען המבקש, כי למרות שהיתה מלכתחילה הסכמה לכך, בסופו של דבר סירבה המשיבה להפחית את סכום התיקונים. מכאן, שאף לגירסת המבקש עצמו, למעשה לא היתה הסכמה מצד המשיבה להפחתת סכום התיקונים, בעת ביצוע עיסקת ההחלפה. מדובר בטענת הגנה דחוקה, הן משום שאפילו לשיטת המבקש, בעת חתימת ההסכם לא הסכימה עוד המשיבה לניכוי עלות התיקונים, והן משום שהיא עומדת בניגוד למסמכים עליהם חתם המבקש.

אם כוונת המבקש היא, כי יש לקזז את עלות התיקונים, לא בשל הסכמת המשיבה, אלא כטענת קיזוז גרידא, הרי שלעניין זה היה על המבקש לפרט את טענתו כדבעי, ולא להסתפק בטענה הכללית, כי על המשיבה להשיב לו את עלות התיקונים שבוצעו ברכב הקודם. היה על המבקש לפרט טענותיו בעניין זה, כפי שהיה עושה אילו הגיש נגד המשיבה תביעה בגין אותם תיקונים. טענת קיזוז שלא הועלתה באופן האמור, אינה מזכה ברשות להתגונן (ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 179). דברים אלו אמורים, הן ביחס לתיקונים שנעשו ברכב הראשון, בסך 12,000 ₪, כטענת המבקש, והן ביחס לתיקונים ברכב החדש, בסך 7,000 ₪. ביחס לכל התיקונים לא הובא ולו פירוט מינימאלי, על אילו ליקויים מדובר, כיצד חושב סכומם וכדומה. לא הובאה חוות דעת מומחה, ואפילו לא הוצגו אסמכתאות המעידות על ביצוע הטיפולים בפועל.

המשיבה נמנעה מלחקור את המבקש על תצהירו, ובכך נותרו הטענות הכלליות והסתמיות שבתצהיר – בעינן. אין ההימנעות מחקירת המצהיר משמשת לחובת המשיבה, ביחס לטענות שאין בהן כדי להוות הגנה מפני התביעה, וכפי שנאמר לעיל, לא ניתן לראות בטענת קיזוז כללית וסתמית משום טענת הגנה.

8. למרות האמור לעיל, ניתן לראות הגנה לכאורה בטענה, כי המשיבה התחייבה לשאת בעלות התיקון של הרכב הראשון, בסך 12,000 ₪, כפי שנטען בסעיפים 4 ו-5 לתצהיר. טענה זו, כפי שנאמר, נראית דחוקה לאור חתימת המבקש על הסכם ללא ניכוי סכום זה, ואף היא חסרת פירוט (לא צויין בתצהיר מי בדיוק התחייב בשם המשיבה, מתי וכיצד). עם זאת, מאחר ויש ליתן רשות להתגונן גם בגין טענות הגנה דחוקות, ובהעדר חקירה על התצהיר נותרה גם הטענה להתחייבות כאמור בעינה, אני רואה לנכון לקבל את הבקשה לעניין זה בלבד. ביחס ליתרת התביעה לא הובאה טענת הגנה כל שהיא, ועל כן זכאית המשיבה כי יינתן לזכותה פסק דין.

9. סיכומו של דבר:

א. ניתנת למבקשת רשות להתגונן.

ב. ניתנת למבקש רשות להתגונן ביחס לסכום של 12,000 ₪ בלבד, בטענה כי המשיבה התחייבה לשאת בעלות התיקונים של הרכב הראשון, בסכום זה. ביחס ליתרת התביעה, הבקשה נדחית.

ג. ניתן בזאת פסק דין חלקי, לפיו על המבקש לשלם למשיבה סכום של 11,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.10. כן ישלם המבקש למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,000 ₪.